שיטת החינוך האנתרופוסופית מבוססת על האמונה שהילד הוא ישות מתפתחת והילדות היא תקופה משמעותית בחייו. החינוך האנתרופוסופי מחולק לתקופות בנות 7 שנים בכל פעם ומשתנה בצורה מהותית בין גילאי הילד. תיאוריה התפתחותית זו מאמינה שבמהלך תקופת הילדות הילד עובר תהליך של התפתחות ופיתוח כישורים אישיים. החינוך מותאם לשלב ההתפתחותי שבו נמצא הילד ובהתאמה אישית.
בישראל, החלו בתי הספר והגנים האנתרופוסופיים לפעול בראשית שנות השמונים וצברו פופולריות רבה בשנים האחרונות. למשל, בגן אנתרופוסופי הדגש המרכזי יהא על פעילות פיזית ועשייה חינוכית מכוונת למשחק חופשי ופעילות שמגרה את החושים. הלמידה הינה מעשית ולא תיאורטית, כגון: טיולים, פעילות בגינה, מלאכה ויצירה ועוד.
בתי הספר מציעים לילדים, מעבר למקצועות הליבה. החל מלימודי אומנות, אנגלית וערבית החל מכיתה א', מוסיקה, נגרות, וטיולים המשולבים בלימודי מדעים ועוד. הגישה הבסיסית הינה שעולמו של הילד הוא שמנחה את אופי הלימוד. בנוסף, במרבית בתי הספר, המורים מלווים את התלמידים מכיתה א' ועד לכיתה ח'. בנוסף, הם אינם מתחלפים, כפי שנהוג בבתי הספר הממלכתיים.
